רש"י על זבחים נ״ט

1 היכן היה נתון משוך קימעא - מזוית המזבח ולדרום נמצא שאינו כנגד המזבח כלל אלא כבין אהל מועד ולמזבח:

2 ה"ג בת"כ ובמס' מדות ומדמצריך ליה רבי יוסי הגלילי למשכו מכנגד המזבח ולדרום והוא אינו צריך להרחיקו אלא מבין המזבח ולפתח פשוט מיניה דכוליה מזבח בצפון קאי ולפיכך על כרחו הוא מושכו מכנגד המזבח כולו שאם נתנו כלל כנגד המזבח א"א שלא יפסיק בינו ולפתח כדמפרש ואזיל:

3 דמאי קסבר - שלא קיים את המקרא שכתב בין אהל מועד ובין המזבח והוא מושכו קימעא:

4 אי כוליה בדרום - הרבה מן המזבח יש בדרום כנגד היכל שלא כנגד הפתח והיה לו לתתו שם:

5 לוקמיה מכותל היכל ולדרום - כלומר משמתחיל כותל פתח ההיכל ליסתם לדרום דהיינו בין פתח האולם ולמזבח וכנגד ההיכל שפתח האולם עודף על של היכל ה' אמות לדרום:

6 וא"נ סבר קדושת אולם והיכל חדא היא - ופתח אולם כפתח היכל והוצרך למושכו אף מכנגד פתחו של אולם:

7 נוקמיה מסתימת כותל אולם ולדרום - דה"ל אכתי כבין האולם ולמזבח דכיון דכותל אולם ככותל היכל קרי ביה בין אהל מועד ולמזבח ומיקיימי קראי שפיר:

8 ואי נמי קסבר חציו בצפון כו' - יש לו ט"ז אמה בדרום צא מהן ה' אמות של פתח עדיין יש לו מקום י"א אמה לתתו שם מכותל מזוזת היכל דרום:

9 וא"נ סבר קדושת אולם והיכל חדא היא - ופתח אולם כפתח היכל והוצרך למושכו אף מכנגד פתחו של אולם:

10 אלא לאו משום דקסבר כוליה מזבח בצפון - קאי ודרומו של מזבח כולה לפני הפתח ואם היה נותנו כנגד המזבח כלל נמצא מפסיק בין מזבח לפתח:

11 ונוקמיה בין המזבח ולהיכל בצפון - בסתימת כותל ההיכל במזוזת צפונית ולצפון:

12 קסבר קדושת היכל כו' - ואינו רשאי להפסיק בין פתח אולם ולמזבח וכי מוקמת ליה מכותל היכל ולצפון ה"ל מפסיק בין אולם ולמזבח:

13 צפונה - מדהוה ליה למיכתב על ירך המזבח צפון וכתיב צפונה לדרשא אתא:

14 שיהא פנוי מכלים - גרס הכא וכיור כלי הוא:

15 מאן תנא דפליג כו' - ואומר כוליה בדרום קאי:

16 בדר"א - גרסינן פנוי מכלום:

17 שנשחטו שם - בעזרה:

18 כשהוא שלם - והאי עליו בגינו ובשבילו קאמר:

19 אחד זה ואחד זה - בין שנשחטו בשעת פגימתן בין שנשחטו אחר תיקונו פסולין כל הקדשים שהיו קדושין באותה שעה לפי שנראו ונדחו וקסבר בעלי חיים נדחין כשחוטין:

20 עד שלא נבנה - משמע קודם שלא בנאוהו בני הגולה:

21 דחויין מעיקרא הן - שכשהוקדשו לא נראו שמע מיניה דחוי מעיקרו הוי דחוי ותקשה למאן דאמר לא הוי דחוי:

22 נהרס - משמע בימי נבוכד נצר היו:

23 אזקין להו - עד שלא נבנה בית שני ופשיטא דפסולין דגבי מומין קתני להו בבכורות דף מא. הזקן והחולה והמזוהם:

24 מזבח שנעקר - במזבח פנימי קמיירי וקא סלקא דעתך הוא הדין לחיצון קשיא דרב אדרב דאמר לעיל כל הקדשים שנשחטו שם פסולין:

25 מודה רבי יהודה בדמים - דבעינן מזבח:

26 דברים ככתבן - שקדש את הרצפה כולה לשם מזבח להקטיר עליה לפי שהיה המזבח קטן מהכיל עולות ושלמים שהקריבו לחנוכת המזבח ואמרינן לקמן לרבי יהודה הכי משמע קרא כי מזבח אבנים אשר תחת מזבח הנחושת קטן היה:

27 אמר לו רבי יוסי והלא כבר נאמר - במזבח שעשה משה במדבר שהיה בנוב וגבעון:

28 אלף עולות יעלה שלמה וגו' וכשאתה מגיע לחשבון עולות ולמנין אמות - שהיה מזבח אבנים של שלמה עודף עליו זה של שלמה גדול משל משה לפי צורך העולות שהרי מזבח של משה כתיב ביה ה' אמות אורך וה' אמות רוחב צא מהם מקום הקרנות אמה לכל צד ומקום הילוך רגלי הכהנים אמה לפנים מן הקרנות סביב המערכה נמצא מקום המערכה אמה על אמה הכי אמרינן לקמן בפירקין זבחים דף סב. יסוד וסובב לא היו ממעטין בארכו ורחבו לפי שמקיפין ובולטין סביביו מעשה רשת נחושת והוא היה סובבו ובמזבח שעשה שלמה היה מקום המערכה כ' על כ' לרבי יוסי כדתנן במסכת מדות דף לה: חלקהו לכ' רצועות כל אחת ואחת ברוחב אמה ואורך עשרים הרי ד' מאות אורך ברוחב אמה ואין לך אמה על אמה שאינה מחזקת לבער אלף ליום שהיתה אש של שמים ממהרת לאכול הרי ד' מאות אלף:

29 אלא מהו אומר קטן מהכיל - לאו במזבח אבנים קאמר ומשום ההוא יומא אלא למזבח הנחשת קאמר ובא לפוסלו לעולם שסילקו ומה שתלה הכתוב קטנו בעולות של אותו היום לישנא מעליא נקט:

30 כאדם שאומר לחבירו - באדם שנפסל:

31 ננס פלוני - לישנא מעליא ולא אמר נפסל פלוני:

32 ונפסל לעבודה - לאו מסקנא דאדם אומר אלא רבי יוסי קאמר לה ואותו פלוני פסול לעבודה והוא קורא לו ננס:

33 שפיר קא"ר יוסי - ול"ל לקדושי רצפה:

34 מזבח של משה גדול היה - וכשאתה מגיע לחשבון עולות ומנין אמות שבשניהם נמצא של שלמה קטן לפי הצורך:

35 ונאמר להלן רבוע - בשל יחזקאל שנתנבא על בית שני או על העתיד רבוע אל ארבעת רבעיו:

36 מה להלן - מדה האמורה בו מאמצעיתו הוא מודד כדמפרש ואזיל:

37 אף כאן מודד ה' על ה' מאמצעיתו - לכל רוח נמצא י' על י' צא מהן אמה מכאן ואמה מכאן לקרנות וכן למקום הילוך הרי ו' על ו' מקום המערכה ושל שלמה כ' על כ' מקום המערכה עשה ממנו ג' רצועות של ו' רוחב נשארו שתי אמות בארך עשרים חלוק ג' הרצועות לרחבו לחתיכות רבועות של שש שש תמצא בכל אחת ג' חתיכות רבועות של שש שש הרי תשע ועוד נשארו בכל אחת ב' אמות בארך ששה קרבם זו אצל זו הרי ו' על ו' הרי עשר חתיכות רבועות ועוד צרף הרצועה הארוכה עשרים ורחבה ב' ותמצא ו' על ו' הרי י"א וב' אמות על ב' אמות נמצא של משה אחד מי"א כשל שלמה ומגיע לחשבון י"א אלפים עולות ותו לא ובחנוכתו כתיב בקר כ"ב אלף וצאן כ"ב אלף:

38 והאריאל - מקום מערכה של מזבח:

39 שתים עשרה - אל ארבעת רבעיו מלמד שמאמצעיתו מודד:

40 ורבי יוסי - דאמר דברים ככתבן:

41 כי גמיר ג"ש - דרבוע רבוע בגובהה הוא דגמר ולאו מרבוע דיחזקאל אלא מרבוע דכתיב במזבח הפנימי דתניא וג' אמות קומתו כו' שמות כ״ז:א׳ ובמזבח הנחשת כתיב:

42 ונאמר להלן רבוע - במזבח הזהב אמה ארכו ואמה רחבו רבוע ואמתים קומתו שם ל:

43 אף כאן גובהו פי שנים כארכו - הרי י' אמות ובסיפא מפרש ר' יוסי מאי וג' קומתו:

44 והלא כבר נאמר וקומה ה' אמות - דאין גובה היקף הקלעים של חצר אלא ה' אמות:

45 אפשר כן - שיהא כהן בראש המזבח ועבודה בידו כו':

46 מה משכן - צריך קלעים לחצר סביביו מוקף גובה י' אמות דהא הכי הוה גובהה דכתיב שם כו י' אמות אורך הקרש:

47 אף מזבח - צריך היקף לכדי י' אמות:

48 ואומר קלעים ט"ו אמה אל הכתף - אצל השער וקס"ד בגובהה קאמר וה"ה לכל החצר: